דן ורינה היו חברים.
ביגלל שהבית של דן היה יותר קרוב אז הם הלכו קודם לבית של דן.
דן ורינה היו אומרים להיתראות כשה הם מגיעים לבית של דן.
אז אחרי שהם אמרו להיתראות רינה פנתה לבית שלה ודן עלה במעלית לקומה שלו היה לוקח את המפתחות ופותח את הדלת,
ואים הוא שכח את המפתחות, אז הו היה מתקשר להורים שלו.
יום אחד הם הלכו לבית של דן לפני שהם אמרו להתראות דן חיפש את המפתחות ולא מצא.
דן חיפש את הטלפון ולא מצא.
אחר כך דן אמחר את זה לרינה ורינה אמרה "להתראות, חבל שלא מצאת את הטלפון והמפתחות".
דן חשב "בטח גם רינה שכחה את הטלפון אז ביגלל זה רינה לא הציעה לדן להתקשר מהטלפון שלה".
דן ראה שרינה מתקשרת לחברה שלה וחשב "אני עוד אנקום".
דן חיכה הרבה זמן ליד הבית שלו ואז אבא שלו בא ופתח את הדלת ושאל את דן: "למה אתה אתה יושב מחוץ לדירה שלנו?"
דן הסביא הכל ושתה הרבה מים ואכל הרבה.
שרינה לא ידעה שדן לא רוצה להיות חבר שלה, בטעות מישהי הפילה על רינה ביצים ולא היה לה מגבת כדי לנקות את החביתה
שנוצרה לה על הראש.
היא ביקשה מגבת מדן.
ואז דן חשב: "זאת הנקמה, אבל אולי אני יתן לה מגבת לנקות?"
"לנקום או לא?"
אני חושב שדן צדק כי רינה לא התייחסה אליו שהיה תקוע מחוץ לבית הרבה זמן.
